פזואתי ואח' נ' דנתו (בנין) בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי בגין ליקויי בניה בדירה שרכשו התובעים מהנתבעת.

הרקע העובדתי

ביום 4.5.08 נחתם בין הצדדים חוזה (נספח א' לכתב התביעה) שבמסגרתו רכשו התובעים מהנתבעת דירה בחיפה (להלן: "הדירה").

בחודש ספטמבר 2008 נמסרה החזקה בדירה לתובעים.

לאחר שקיבלו התובעים את החזקה בדירה פנו לנתבעת בטענה כי קיימים בה ליקויי בניה וחוסרים בבניה. מכתבם הראשון בעניין זה נכתב ביום 30.11.08 (ראה: נספח ב' לכתב התביעה). אציין כי מכתב זה הינו פניה אחת מתוך פניות רבות של התובעים אל הנתבעת, בין בעמצם ובין באמצעות עורך דינם. הנתבעת השיבה לפניות אלה (הפניות והתשובות צורפו לכתב התביעה ולכתב ההגנה). מחלופת מכתבים זו עולה כי הנתבעת תיקנה ליקויים בדירה, ודחתה חלק מטענות התובעים. עוד עולה מן המכתבים, כי התובעים טענו שהנתבעת אינה עומדת בחובתה לתקן את הליקויים; ואילו הנתבעת הלינה על חוסר שיתוף פעולה מצד התובעים בתיקון הליקויים.

התובעים פנו למהנדס מר בוריס דירנשטיין (להלן: "דירנשטיין") על מנת שיבחן קיומם של ליקויי בניה בדירה. ביום 27.5.09 ניתנה חוות דעתו של דירנשטיין (נספח ג' לכתב התביעה), שלפיה בדירת התובעים ליקויים שעלות תיקונם נאמדת ב-60,900 ₪ ומע"מ. דירנשטיין ציין בחוות דעתו, כי אין הערכתו כוללת ליקויים שאינם ניתנים לתיקון, ולצורך כך יש לקבל חוות דעת של שמאי מקרקעין לשם קביעת ירידת ערך הדירה. עוד ציין, כי המחירים הנקובים בחוות דעתו מתבססים על עבודות תיקון המבוצעות על ידי קבלן ראשי, וכי אם העבודות יבוצעו על ידי קבלנים מזדמנים, יהיו המחירים גבוהים יותר בשיעור של 25%-30%. דירנשטיין סבר כי לצורך ביצוע התיקונים ידרש פרק זמן סביר של כ-30 ימי עבודה לפחות.

חילופי המכתבים בין הצדדים, שבהם האשמות הדדיות כמפורט לעיל, המשיכו גם לאחר שניתנה חוות דעתו של דירנשטיין, עד שביום 8.9.09 הוגשה תביעה זו.

הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה, שבו עמדה על זכותה לתקן את הליקויים בדירת התובעים בהתאם לחוזה ולדין. כמו כן הגישה חוות דעת מומחה של הנדסאי בניין ושמאי מקרקעין מר פרי פרץ אורי (להלן: "פרי") מיום 26.5.10. בחוות דעתו דחה פרי את טענות התובעים שהסתמכו על חוות דעתו של דירנשטיין לגבי מרבית הליקויים הנטענים. עוד קבע לגבי מעט מן הליקויים הנטענים, כי אכן מדובר בליקויים ואלה ניתנים לתיקון. לפי חוות דעתו של פרי אין בליקויים שנמצאו כל ירידת ערך, ולצורך ביצוע התיקונים נדרשים כחמישה ימי עבודה, שבהם אין צורך לפנות את הדירה.

לנוכח הפערים בין חוות דעת המומחים מטעם שני הצדדים הסכימו הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט. על כן מיניתי את המהנדס דן ברלינר (להלן: "ברלינר") כמומחה מטעם בית המשפט.

בחוות דעתו מצא ברלינר ליקויים בדירה שעלות תיקונם נאמדת בסכום של 17,970 ₪ ומע"מ.

משך ביצוע התיקונים נאמד על ידיו בעשרה ימי עבודה, שבמהלכם אין צורך לפנות את הדירה, אם כי נגרמת אי נוחות מסויימת.

בתשובה לשאלות הבהרה מטעם התובעים השיב ברלינר, כי העלויות המפורטות בחוות דעתו הן עלויות לדייר.

דיון והכרעה

הצדדים מקבלים את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, וקיימת ביניהם מחלוקת במספר נושאים כדלקמן: האם יש מקום לחייב את הנתבעת לפצות את התובעים, או שמא זכאית הנתבעת לבצע את התיקונים בעצמה; דרישת התובעים לפיצוי עבור דיור חילופי; דרישת התובעים לפיצוי עבור עוגמת נפש; ודרישת התובעים כי יפסקו להם הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

האם חבה הנתבעת בפיצוי עבור הליקויים?

התובעים טוענים, כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום עלות תיקון הליקויים כפי שנקבע על ידי המומחה מטעם בית המשפט, בצירוף 30% לעלויות "קבלן מזדמן". לטענתם, לנוכח התנהלותה, לרבות הכחשת הליקויים, איבדה הנתבעת את זכותה לתקן את הליקויים בעצמה.

מנגד טוענת הנתבעת, כי בהתאם לחוזה ובהתאם להוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר דירות") עומדת לה זכות לתקן את הליקויים בעצמה, וכי לא ויתרה על זכות זו מעולם. לטענתה הליקויים שנמצאו הינם קלי ערך, והגשת התביעה בגינם עוד בטרם חלפה שנת הבדק מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, ועל כן יש לדחות את התביעה, ולחילופין להורות כי הליקויים יתוקנו על ידי הנתבעת, אשר מבצעת את העבודות באמצעות קבלני משנה החבים כלפיה בביצוע התיקונים, ועל כן ביצוע התיקונים אינו כרוך בעלות כלשהי עבורה.

לחילופי חילופין עותרת הנתבעת, כי מן הסכום שקבע המומחה מטעם בית המשפט תופחת העלות המגולמת בו עבור "קבלן מזדמן", וכמו כן היא לא תחוייב בתשלום מע"מ ובתשלום עבור פיקוח הנדסי.

השאלה הטעונה הכרעה הינה, אם זכאים התובעים לפיצוי עבור הליקויים שנתגלו בדירה, ואם כן – באיזה סכום.